לאחר הראיון – החלק החשוב ביותר.

אני נדרש לערוך ראיונות רבים עם מועמדים/ות בדרג בינוני ובכיר. (רובם המוחלט – בפגישות פרונטליות).

רובם ורובן, די מיומנים בראיונות. רובם מראיינים ובעלי מיומנויות ראיון בעצמם. חלקם עברו הדרכה/יעוץ/תרגול ב"איך להתראיין"!?

חלק גדול מהם – "שועלי קרבות" בתחום הראיונות/המפגשים הבינאישיים ושיחות מכירה עצמית בכלל.

רציתי לתת לכל מי שמראיינ/ת, מנהל/ת שיחה עם מועמד/ת או אפילו לעיתים עם ספק ולקוח – טיפ קטן:

תנו תשומת לב מיוחדת (ורבה), לשלב של סיום/לאחר הראיון/הפגישה!

בראיון/בפגישה, המרואיינ/ת מרוכז/ת, מפעיל/ה את החושים, חייכנ/ית ובדרך כלל חד/ה!

לקראת סיום הראיון/הפגישה, לאחר שהסברתי וניהלנו שיחה – על התפקיד, האתגר, החברה, התנאים – מתגלים לפעמים פרטים מעניינים.

זה הזמן שהמועמד/ת פחות מרוכז, פחות קשוב לעצמו, לי ולסביבה, פחות זהיר במילותיו, פחות פורמלי.

זה הזמן שהמרואיינ/ת חושב/ת שהראיון מגיע לסיום וסיימתי להתרשם ממנו/ממנה.

אבל לא כך הדבר מבחינתי!

זה שלב שבו אפשר וכדאי ללמוד על המרואיינ/ת בצורה בלתי פורמלית.

זה זמן נהדר לראות באמת – מיומנויות הקשבה, שיחה, מכירה, מיקוד בלקוח…

זה זמן נהדר לראות באם החיוך שלו והנחמדות שלו הינם אמיתיים או רק לצרכי הראיון.

זה זמן טוב לראות אם המועמד יודע לשאול שאלות? והאם התפקיד והחברה באמת מתאימים לו? (ולהבדיל מתשובה חיובית כמעט אוטומטית שניתנת בשלב הראיון)…

זה זמן מצוין לגלות דברים על המועמד – שלא התגלו בראיון.

אני נותן לשלב הזה תשומת לב רבה ולעיתים אף גורם מיוזמתי, להארכת "שלב סיום הראיון".

וזה מומלץ

מה את.ה מפיק.ה משלב סיום הראיון?