למי פה אין אנרגיה? מי רוצה לישון? 
בשבועות האחרונים אני שומע תגובות רבות מאנשים המשדרות עייפות ותשישות:
"אין לי אנרגיה".
"אני כל הזמן רוצה לישון".
"הגוף שלי זקוק כעת למנוחה, לאגור כוחות".
"העייפות משתלטת עלי. אני תשוש.ה מהמצב".
וכן, עברנו מלחמה כאן במדינה, בבית. ואכן המצב הפוליטי במדינה – לא משדר רוגע ובטחון לעתיד. סיימנו יותר משנה של קורונה מאתגרת, מעצבנת, לא מתוכננת, שדרשה מאיתנו כוחות ועוצמות על מנת להמשיך בפעילות, לשרוד ואף להילחם על עבודה ועל תעסוקה שנפגעה. אפשר לומר אפילו שיש נסיבות מקלות להתנהגות בחוסר אנרגיה. 
אבל, האם נכון לתת ל"סביבה הרועשת" להשפיע עלינו ולהקטין את מקורות האנרגיה שלנו? האם המלחמה שעברנו היא תירוץ למחפש.ת עבודה – לא לחפש עבודה ובמלוא המרץ? האם אי הודאות הפוליטית היא סיבה לירידה בהתלהבות של כל בעל.ת עסק לקדם את העסק שלו/שלה? האם כל הגורמים החיצוניים לנו, שאיננו שולטים בהם – אמורים להקטין יכולת התכנון, העשייה, המכירה והמנהיגות האישית שלנו? 
אני מאמין שלאדם יש מעין "מנוע פנימי" שמייצר אנרגיה ועשייה. וזה בא לביטוי ביוזמות, בעוד טלפונים, פגישות ושאיפה לעשייה ולהצלחה. ה"מנוע הפנימי" הזה, זקוק לשימון ותדלוק מעת לעת – באמצעות אימון, ייעוץ, הדרכה וגם מנוחה והרפייה. או בקיצור: אנרגיה נוצרת מבפנים. 
בחרתי להתעלם מ"רעשי הסביבה" ולייצר לעצמי את האנרגיה הנדרשת לעשייה רבה יותר. במישור של העסק שלי, הספורט שאני עושה ופעילות משפחתית וחברתית. ברור לי שלא אוכל לבוא בכל תלונה לגורמים חיצוניים לי, על כל פגיעה בעסק, ירידה בפעילות האישית שלי בכל תחום. 
מה דעתכם? רוצים לישון או לייצר לעצמכם/ן אנרגיה? 